ליקוריץ: סגולות, שימושים, למי אסור ותופעות לוואי | המדריך המלא

מכל צמחי המרפא הפופולריים, ליקוריץ הוא כנראה זה עם הפער הגדול ביותר בין התדמית למציאות. הוא מתוק, הוא נמכר כממתק בכל קיוסק, וזה גורם לרוב האנשים להתייחס אליו כאל חטיף. בפועל, מדובר בצמח עם השפעה מדודה על לחץ הדם ועל רמות האשלגן, ורשויות בריאות בעולם פרסמו לגביו הנחיות כמותיות מפורשות.

זה לא אומר שהוא מסוכן. זה אומר שהוא צמח פעיל שמתחפש לממתק, ושכדאי לדעת את המספר. המדריך הזה מתחיל דווקא מהבטיחות, כי במקרה הזה זה החלק שהכי חשוב, וממשיך לשימושים, לצורות ולהבדל הקריטי בין ליקוריץ רגיל לבין DGL.

מידע חשוב: המידע באתר זה הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לצמח הזה יש התוויות נגד אמיתיות ואינטראקציות עם תרופות. אנו ממליצים להיוועץ ברופא לפני שימוש קבוע, ובמיוחד אם יש לכם לחץ דם גבוה או שאתם נוטלים תרופות.

מה זה ליקוריץ ואיך נראה הצמח?

ליקוריץ הוא צמח קטניות רב שנתי ששמו המדעי Glycyrrhiza glabra, ובעברית שוש קירח. החלק הנצרך הוא השורש, שיכול להתפרש כמה מטרים מתחת לאדמה.

הצמח מגיע לגובה של כמטר עד שניים, ויש לו עלים מנוצים ופרחים סגלגלים קטנים, אופייניים למשפחת הקטניות. הוא גדל באגן הים התיכון, במזרח התיכון ובאסיה, וקרובי משפחה שלו גדלים גם בישראל.

השם המדעי מספר את כל הסיפור: glykys ביוונית זה מתוק ו-rhiza זה שורש. שורש מתוק.

ועכשיו ההבחנה שחייבת להיאמר מוקדם: בישראל “ליקוריץ” הוא גם השם של הממתק השחור. חלק מהממתקים האלה מכילים תמצית שורש אמיתית, וחלק מכילים בעיקר סוכר, מולסה וטעם אניס בלי טיפת ליקוריץ. שני הדברים לא זהים לא בטעם ובוודאי לא בהשפעה, ומי שקורא על סגולות הצמח צריך לדעת מה בדיוק הוא אוכל.

מהו הגליציריזין ולמה הוא כל כך חשוב?

הגליציריזין הוא החומר הפעיל המרכזי בליקוריץ, והוא גם מקור המתיקות וגם מקור כל האזהרות. הוא מתוק פי חמישים עד פי מאה מסוכר.

הנה המנגנון, בפשטות. הגליציריזין מעכב אנזים בכליה שנקרא 11-בטא-HSD2, שתפקידו לפרק קורטיזול. כשהאנזים מעוכב, הקורטיזול מצטבר ומתחיל להפעיל קולטנים שאמורים להיות מופעלים על ידי הורמון אחר, אלדוסטרון. התוצאה בגוף היא אגירת נתרן ומים ואיבוד אשלגן, ומכאן שני הדברים שמופיעים בכל אזהרה: עלייה בלחץ הדם וירידה באשלגן.

זו לא תיאוריה. יש דיווחי מקרה בספרות הרפואית על אנשים שהגיעו לחדר מיון עם לחץ דם גבוה ואשלגן נמוך אחרי צריכה מוגזמת של ממתקי ליקוריץ.

המספר שכדאי לזכור: ההנחיה האירופית המקובלת היא לא יותר ממאה מיליגרם גליציריזין ביום בצריכה קבועה. בפועל זה בערך חמישים גרם ממתק ליקוריץ אמיתי ליום, כלומר לא הרבה. ההשפעה תלויה גם ברגישות אישית, וחלק מהאנשים מגיבים בכמות נמוכה בהרבה.

חדשות טובות: ההשפעה הפיכה. אחרי הפסקת הצריכה הערכים חוזרים לעצמם תוך שבועות.

מה זה DGL ומתי הוא עדיף?

DGL הוא ליקוריץ שהוסר ממנו הגליציריזין, וזו הצורה שנועדה לתת את היתרונות העיכוליים בלי הסיכון ללחץ הדם.

ראשי התיבות מייצגים Deglycyrrhizinated Licorice, ובתהליך הייצור מסירים למעלה מתשעים ושבעה אחוזים מהגליציריזין. מה שנשאר הם הפלבנואידים ורכיבים אחרים שנקשרו במחקר להגנה על רירית מערכת העיכול.

ההבדל המעשי:

• ליקוריץ מלא מתאים לשימוש קצר טווח, ולמי שהמטרה שלו קשורה לדרכי הנשימה או לגרון. הוא זה שנושא את מגבלת הכמות.
• DGL מתאים לשימוש ממושך יותר ולמי שהמטרה עיכולית, והוא לא נושא את אותה אזהרת לחץ דם.

המסקנה פשוטה: מי שמחפש ליקוריץ למערכת העיכול צריך כמעט תמיד לחפש DGL, לא ליקוריץ מלא. זו אחת ההבחנות שהכי פחות מוכרות לקהל ושהכי משנות בפועל.

מהן סגולות ליקוריץ ומה נבדק במחקר?

התכונות המיוחסות לצמח במסורת מתרכזות בשני תחומים, מערכת העיכול ודרכי הנשימה, ואלה גם התחומים שנבדקו הכי הרבה.

מערכת העיכול. התחום המבוסס יותר. תמצית DGL נבחנה בהקשר של הגנה על רירית הקיבה ושל אי נוחות עיכולית, ויש גם עבודות שבחנו אותה כתוספת לטיפול בהליקובקטר פילורי. אם זה הכיוון שלכם, קראו גם על מה אסור לאכול כשיש הליקובקטור ועל צריבה בבטן.

גרון ודרכי נשימה. השימוש המסורתי הוותיק ביותר. הצמח נחשב מרכך ומרגיע לרירית הגרון, והוא מרכיב נפוץ בתה צמחים לחורף. הרחבנו בנושא במדריך על דרכים טבעיות להקלה על כאב גרון.

צרבת. שימוש עממי מוכר, שלגביו יש עבודות ראשוניות בעיקר עם DGL. כתבנו על החלופות הביתיות במדריך צרבת ותרופות סבתא.

תמיכה בבלוטת יותרת הכליה. בגלל המנגנון שתואר למעלה, ברפואה הצמחית ייחסו לצמח תפקיד בתמיכה במצבי תשישות. הראיות כאן דקות מאוד, וזה בדיוק אותו מנגנון שמייצר את הסיכון.

מה שהצמח לא עושה: הוא לא מטפל בכיב קיבה, לא מחסל הליקובקטר, ולא מרפא דלקת גרון. הוא לכל היותר תומך, וכשיש מצב רפואי צריך אבחון.

למי אסור לקחת ליקוריץ?

זה הסעיף החשוב במדריך הזה, והרשימה כאן ארוכה יותר מאשר ברוב צמחי המרפא. כל מה שלהלן מתייחס לליקוריץ מלא המכיל גליציריזין, ולא ל-DGL.

התוויות נגד:

• לחץ דם גבוה. ההתוויה המרכזית. הצמח מעלה לחץ דם במנגנון ישיר.
• מחלות לב וכלי דם, ובמיוחד אי ספיקת לב. אגירת הנוזלים מחמירה את המצב.
• מחלת כליות.
• רמת אשלגן נמוכה. הצמח מוריד אשלגן עוד יותר.
• הריון. מחקרים קישרו בין צריכה גבוהה של ליקוריץ בהריון לבין לידה מוקדמת ולהשפעות אפשריות על התפתחות. התווית נגד חד משמעית.
• הנקה. אין נתוני בטיחות מספקים.
• מצבים תלויי הורמונים. לצמח פעילות דמויית אסטרוגן חלשה, ולכן מומלץ להתייעץ במצבים כאלה.

אינטראקציות עם תרופות, כולן דרך אותו מנגנון של אשלגן ונוזלים:

• משתנים. שילוב שמעצים את איבוד האשלגן.
• דיגוקסין. אשלגן נמוך מגביר את רעילות התרופה. זו אינטראקציה מסוכנת במיוחד.
• תרופות ללחץ דם. הצמח עובד נגדן.
• קורטיקוסטרואידים. הצמח מאריך את פעילותם.
• תרופות להפרעות קצב.
• גלולות למניעת הריון. יש דיווחים על עלייה בלחץ הדם בשילוב.

תופעות לוואי בצריכה מוגזמת: לחץ דם גבוה, בצקות בקרסוליים ובפנים, כאבי ראש, חולשת שרירים, ובמקרים חמורים הפרעות קצב הנובעות מאשלגן נמוך.

כלל אצבע פשוט: שימוש קצר של שבועיים עד ארבעה שבועות נחשב מקובל למבוגר בריא. שימוש רציף ארוך יותר צריך ליווי, ומי שיש לו לחץ דם או תרופות קבועות צריך לשאול רופא לפני, לא אחרי.

איך משתמשים בליקוריץ ובאילו צורות?

הצורות הנפוצות הן חמש, ולכל אחת מטרה שונה.

מקלות שורש הם הצורה המסורתית, וגם היחידה שאפשר פשוט ללעוס. זו הדרך הוותיקה לגרון, וגם דרך מקובלת להמתקה טבעית של חליטות.

תה וחליטה. כפית שורש כתוש בכוס מים רותחים, לחלוט עשר עד חמש עשרה דקות. הצמח מתוק מאוד ולכן משמש כממתיק טבעי בתערובות צמחים, ולעתים קרובות הוא נוכח בתערובת בלי שהקונה שם לב.

כמוסות תמצית. מינון קבוע וידוע. חשוב לבדוק על התווית אם מדובר בתמצית מלאה או ב-DGL.

טבליות לעיסה DGL. הצורה המקובלת לשימוש עיכולי, ונלקחות לרוב לפני הארוחה.

ממתק. לא צורה טיפולית. ההסתייגות היחידה שחשוב לחזור עליה: ממתק ליקוריץ אמיתי כן מכיל גליציריזין ולכן כן נכלל במגבלת הכמות היומית.

המינון המקובל בתמצית שורש הוא כמה מאות מיליגרם עד גרם וחצי ליום, אבל הריכוז משתנה מאוד בין מוצרים והוראות התווית גוברות על כל מספר כללי. אם על התווית כתוב אחוז גליציריזין, זה המספר שאתם צריכים.

שאלות נפוצות על ליקוריץ

סיכום

ליקוריץ, או שוש קירח (Glycyrrhiza glabra), הוא צמח שהחלק הנצרך שלו הוא השורש והחומר הפעיל המרכזי בו הוא גליציריזין. במסורת ייחסו לו תמיכה במערכת העיכול ובדרכי הנשימה, ובמחקר המודרני נבדק בעיקר החלק העיכולי.

שלושת הדברים שחייבים לצאת מהמדריך הזה: הגליציריזין מעלה לחץ דם ומוריד אשלגן, ולכן ההנחיה המקובלת היא עד מאה מיליגרם ליום; DGL הוא הצורה הנכונה לשימוש עיכולי ממושך כי הוסר ממנו בדיוק החומר הבעייתי; והרשימה של מי שצריך להימנע ארוכה וכוללת לחץ דם גבוה, מחלות לב וכליות, הריון, ונוטלי משתנים ודיגוקסין.

וההערה האחרונה: מי שאוכל שקית ממתק ליקוריץ אמיתי בערב אחד עבר את המגבלה היומית. זה לא אסון, אבל שווה לדעת שזה לא סתם חטיף.

רוצים ליווי אישי? מטפלים בתחום

מקורות

כל המקורות אומתו מול המאגרים הרשמיים ב-2026-08-31. הקישורים מובילים לרשומה המקורית.

1. Omar HR, Komarova I, El-Ghonemi M, et al. “Licorice abuse: time to send a warning message.” Therapeutic Advances in Endocrinology and Metabolism, 2012. DOI 10.1177/2042018812454322
2. Stewart PM, Wallace AM, Valentino R, et al. “Mineralocorticoid activity of liquorice: 11-beta-hydroxysteroid dehydrogenase deficiency comes of age.” The Lancet, 1987. DOI 10.1016/S0140-6736(87)91014-2
3. Scientific Committee on Food (EU), “Opinion on Glycyrrhizinic Acid and its Ammonium Salt,” 2003 (ההנחיה של עד 100 מ”ג ליום). SCF out186
4. Strandberg TE, Andersson S, Jarvenpaa AL, McKeigue PM. “Preterm birth and licorice consumption during pregnancy.” American Journal of Epidemiology, 2002. PubMed 12396997
5. Wittschier N, Faller G, Hensel A. “Aqueous extracts and polysaccharides from liquorice roots inhibit adhesion of Helicobacter pylori to human gastric mucosa.” Journal of Ethnopharmacology, 2009. PubMed 19607905
6. Morgan AG, McAdam WA, Pacsoo C, Darnborough A. “Comparison between cimetidine and Caved-S in the treatment of gastric ulceration.” Gut, 1982. PubMed 7042486
7. ערך Liquorice בוויקיפדיה האנגלית, לבוטניקה ולהיסטוריה של השימוש.