דאודורנט ללא אלומיניום: מה ההבדל מאנטיפרספירנט, האם האלומיניום מסוכן ואיך עוברים בלי ריח

דאודורנט ללא אלומיניום הוא מוצר שמטפל בריח הזיעה אבל לא עוצר את ההזעה עצמה. וזה כל ההבדל: האלומיניום הוא החומר שסוגר את בלוטות הזיעה, ולכן הוא נמצא רק באנטיפרספירנט. דאודורנט במובן המקורי של המילה אף פעם לא היה צריך אותו.

אז למה כל כך הרבה אנשים מחפשים אחד? בעיקר בגלל שמועה ישנה על סרטן שד, ובגלל תחושה כללית ש”פחות כימיקלים זה יותר טוב”. כאן נעשה סדר: מה ההבדל בין שני המוצרים, מה המחקרים באמת מצאו על אלומיניום, למה אבן הקריסטל ה”טבעית” היא בעצם אלומיניום, ומה קורה לריח בשבועות הראשונים אחרי שעוברים.

מידע חשוב: המידע באתר זה הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. אם אתם מזיעים הרבה מעבר לרגיל, אם הריח השתנה פתאום, או אם יש לכם מחלת כליות, היוועצו ברופא לפני שאתם מחליפים מוצר.

מה ההבדל בין דאודורנט לאנטיפרספירנט?

אנטיפרספירנט מפחית את כמות הזיעה, ודאודורנט מפחית את הריח שלה. אלה שני מוצרים שונים שנמכרים לפעמים באותה אריזה ותחת אותו שם, וזה מקור רוב הבלבול.

הזיעה עצמה כמעט חסרת ריח. הריח נוצר כשחיידקים שחיים על העור בבית השחי מפרקים את מה שהזיעה מביאה איתה. ולכן יש שתי דרכים לטפל בזה:

• אנטיפרספירנט מכיל מלחי אלומיניום (למשל אלומיניום כלורוהידרט). הם יוצרים מעין פקק זמני בפתח של בלוטת הזיעה, ופחות זיעה מגיעה לעור.
• דאודורנט לא נוגע בזיעה. הוא מקשה על החיידקים (בעזרת אלכוהול, שמנים אתריים, אבץ או סביבה חומצית), סופג לחות בעזרת עמילן, ומוסיף ריח נעים.

רוב התרסיסים והסטיקים בסופר הם בעצם שילוב של השניים. אם כתוב על האריזה “48 שעות הגנה מזיעה” או Antiperspirant, יש בו אלומיניום. אם כתוב רק Deodorant, ובמיוחד אם כתוב במפורש ללא אלומיניום, אין בו.

האם אלומיניום בדאודורנט מסוכן?

התשובה הקצרה: לפי המחקרים שיש היום, לא הוכח שאלומיניום באנטיפרספירנט גורם לסרטן שד או למחלה אחרת. המכון הלאומי לסרטן בארה”ב (NCI) כותב שאין ראיה מבוססת לקשר כזה. אבל “לא הוכח” זה לא אותו דבר כמו “נבדק עד הסוף”, ולכן שווה להכיר את המחקרים עצמם.

מה המחקרים מצאו על סרטן שד

המחקר הגדול ביותר בנושא נעשה בסיאטל ופורסם ב2002. החוקרים השוו 813 נשים שאובחנו עם סרטן שד ל793 נשים בריאות, ושאלו כל אחת על ההרגלים שלה. לא נמצא שום קשר: לא לשימוש באנטיפרספירנט, לא לשימוש בדאודורנט, וגם לא למריחה בתוך שעה מגילוח.

מחקר מאוסטריה מ2017 מצא תוצאה אחרת. הוא השווה 209 חולות ל209 נשים בריאות, ומצא סיכון גבוה יותר אצל נשים שדיווחו שהן מורחות כמה פעמים ביום, והתחילו לפני גיל 30. אבל כדאי לקרוא את המספר עד הסוף: רווח הסמך נע בין 1.03 ל14.66. זה טווח רחב מאוד, שאומר שהמחקר קטן מכדי לקבוע עד כמה, אם בכלל. וגם השימוש נמדד לפי מה שהנשים זכרו, אחרי שכבר אובחנו.

סקירה שיטתית מצרפת מ2023 אספה את כל מה שפורסם עד אז. היא מצאה 6 מחקרים על שימוש בדאודורנט ובאנטיפרספירנט, והתוצאות שלהם לא היו עקביות. החוקרים גם הצביעו על בעיה שמעניינת כל קורא: בחלק מהמחקרים לא הבחינו בכלל בין דאודורנט לאנטיפרספירנט. המסקנה שלהם הייתה זהירה: מתוך עיקרון הזהירות עדיף להימנע מאנטיפרספירנט עם אלומיניום, ודאודורנט ללא אלומיניום לא נמצא קשור לסרטן שד.

כמה אלומיניום בכלל נספג דרך העור?

מעט מאוד. במחקר מ2001 סימנו את האלומיניום באנטיפרספירנט באיזוטופ, כדי לראות כמה ממנו נכנס לדם. רק 0.012% ממה שנמרח נספג דרך העור, בערך 4 מיקרוגרם לשימוש בשני בתי השחי. זה בערך 2.5% ממה שהגוף סופג מהמזון באותו זמן. סייג חשוב: המחקר נעשה על שני נבדקים בלבד, על עור שלם, ולא בדק מה קורה מיד אחרי גילוח.

ומה עם הכליות? בארה”ב רשות המזון והתרופות (FDA) מחייבת להדפיס על כל אנטיפרספירנט את האזהרה “שאלו רופא לפני שימוש אם יש לכם מחלת כליות”. הסיבה: כשהכליות עובדות כרגיל, הן מפנות את האלומיניום מהגוף, וכשהן לא, הוא יכול להצטבר. זו הקבוצה שבה הזהירות ממש מוצדקת, ואם זה המצב שלכם, כדאי לשאול את הרופא המטפל.

בשורה התחתונה: מי שעובר לדאודורנט ללא אלומיניום לא מציל את עצמו מסכנה מוכחת. אבל גם לא עושה משהו לא הגיוני. זו בחירה סבירה, במיוחד למי שהעור שלו מגיב לאנטיפרספירנט.

אבן קריסטל היא דאודורנט ללא אלומיניום?

לא. אבן הקריסטל, או אבן האלום, עשויה בדרך כלל מאשלגן אלום, וזה מלח של אלומיניום. היא נמכרת כמוצר “טבעי” כי מקורה במינרל, וזה נכון. אבל מי שעובר אליה כדי להתרחק מאלומיניום, פשוט עבר לצורה אחרת שלו.

ההבדל בפועל הוא שהמלח באבן לא סוגר את בלוטות הזיעה כמו באנטיפרספירנט. היא פועלת בעיקר נגד החיידקים, ולכן ברוב המקרים אתם עדיין מזיעים כרגיל. אם המטרה שלכם היא בלי אלומיניום בכלל, קראו את רשימת הרכיבים: Potassium Alum או Ammonium Alum הם אלומיניום.

ממה עשוי דאודורנט טבעי, ולמה לחלק מהאנשים הוא מגרד?

דאודורנט טבעי משלב בדרך כלל שלושה סוגי רכיבים: משהו שסופג לחות (עמילן תפוחי אדמה, עמילן טפיוקה, חימר), משהו שמקשה על החיידקים (שמנים אתריים, אבץ, סודה לשתייה), ובסיס שמחזיק הכל יחד (חמאת שיאה, שמן קוקוס, שעוות דבורים).

הרכיב שעושה הכי הרבה בעיות הוא דווקא הסודה לשתייה. היא עובדת טוב נגד ריח, כי היא בסיסית והחיידקים לא אוהבים את זה. אבל גם העור לא אוהב: ה pH הטבעי של העור נמוך מ5 בממוצע, כלומר חומצי, ותמיסה של סודה לשתייה היא בסביבות 8. אצל חלק מהאנשים זה נגמר באדמומיות, צריבה או פריחה כהה בבית השחי, לפעמים רק אחרי כמה שבועות של שימוש.

אם זה קרה לכם, זה לא אומר שדאודורנט טבעי לא בשבילכם. זה אומר שצריך לחפש אחד בלי סודה לשתייה. כן, יש כאלה, וזו גם אחת השאלות הכי נפוצות בגוגל על הנושא.

גם השמנים האתריים יכולים לגרות עור רגיש. שמן עץ התה, למשל, נפוץ בדאודורנטים טבעיים בגלל שהוא פועל נגד חיידקים, אבל הוא גם מוכר כגורם לגירוי ולתגובות אלרגיות בעור, במיוחד כשהוא ישן ומחומצן. כתבנו על זה בהרחבה באזהרות של שמן עץ התה. לבנדר נחשב עדין יותר, וגם עליו כדאי לדעת איך מדללים שמן לבנדר לפני שמורחים אותו על העור.

מה קורה כשעוברים לדאודורנט ללא אלומיניום?

בשבוע או שבועיים הראשונים רבים מרגישים שהם מזיעים יותר ומריחים יותר. זה לא דמיון, וזה לא אומר שהמוצר החדש לא עובד. יש לזה שתי סיבות.

הראשונה פשוטה: אנטיפרספירנט הפחית את הזיעה, ועכשיו היא חוזרת לכמות הרגילה שלכם. דאודורנט לא יחזיר את המצב הקודם, כי הוא לא אמור לעצור זיעה.

השנייה מעניינת יותר. במחקר בלגי מ2014 ביקשו מ9 אנשים להפסיק דאודורנט ואנטיפרספירנט לחודש, ובדקו את החיידקים בבית השחי שלהם. אצל כל אחד מהם הרכב החיידקים השתנה כשההרגל השתנה, ואז התייצב מחדש. והפתעה קטנה: דווקא השימוש באנטיפרספירנט הגדיל את כמות האקטינובקטריה, משפחת חיידקים שקשורה לריח חזק יותר. כלומר, הגוף צריך זמן למצוא איזון חדש.

כמה דברים שעוזרים לעבור את התקופה הזו:

• למרוח על עור נקי ויבש לגמרי. דאודורנט על עור לח מחזיק הרבה פחות.
• לחדש באמצע היום. דאודורנט טבעי מחזיק פחות שעות מאנטיפרספירנט, וזה בסדר למרוח שוב.
• ללבוש כותנה או פשתן בשבועות הראשונים. בדים סינתטיים שומרים ריח.
• לתת לזה שבועיים לפחות לפני שמחליטים שהמוצר לא מתאים.
• לא לשפשף את העור עם פילינג או סבון חזק כדי “לנקות את האלומיניום”. אין צורך, וזה רק מגרה.

איך בוחרים דאודורנט ללא אלומיניום?

קודם כל, קוראים את רשימת הרכיבים ולא את הכותרת על האריזה. הנה מה לחפש:

מה בודקים	למה זה חשוב
אין Aluminum, Alum או Zirconium	אלה מלחי אלומיניום, גם כשהמוצר נקרא “טבעי”
אין סודה לשתייה (Sodium Bicarbonate)	אם העור שלכם רגיש או שכבר הגיב בעבר
עמילן או חימר ברשימה	הם שסופגים לחות, וזה מה שמחליף את תחושת היובש
שמנים אתריים בתחתית הרשימה	ריכוז נמוך פחות מגרה; עור רגיש? חפשו מוצר בלי ריח
צורה: סטיק, קרם, רול און או ספריי	קרם מחזיק הכי טוב לרוב האנשים, ספריי בדרך כלל הכי חלש

גם גברים וגם נשים שואלים אם יש דאודורנט ללא אלומיניום שמתאים להם. ההבדל בין המוצרים לגבר ולאישה הוא בעיקר בריח. הרכיבים הפעילים זהים, ולכן כדאי לבחור לפי מה שכתוב ברשימה ולא לפי הצבע של האריזה.

אם אתם מחפשים דוגמה למוצר כזה מתוצרת מקומית, לדאודורנט הטבעי של דרך הבשמים מחיפה יש בסיס של שמנים צמחיים ושמנים אתריים בניחוח לבנדר ולימון, בלי אלומיניום ובלי אלכוהול. גם שם ממליצים לתת לגוף שבוע או שבועיים להסתגל.

איך מכינים דאודורנט טבעי בבית, בלי סודה לשתייה?

אפשר להכין דאודורנט קרם פשוט מ3 רכיבים בסיסיים, בלי סודה לשתייה בכלל. המתכון הזה מתאים לעור רגיל עד רגיש, ומחזיק בדרך כלל כחודשיים בצנצנת סגורה, במקום קריר:

1. ממיסים בבן מארי 2 כפות חמאת שיאה עם כף אחת של שמן קוקוס.
2. מורידים מהאש ומוסיפים 2 כפות עמילן תפוחי אדמה או עמילן טפיוקה. מערבבים עד שאין גושים.
3. אם רוצים ריח, מוסיפים 3 עד 5 טיפות שמן לבנדר. לא יותר, כי זו כמות לכ50 גרם קרם.
4. יוצקים לצנצנת קטנה ונותנים להתקשות כמה שעות בטמפרטורת החדר.

מורחים כמות בגודל של אפונה על כל בית שחי, על עור נקי ויבש. בקיץ הקרם יכול להתרכך, וזה בסדר: שמים אותו במקום קריר. לפני שימוש ראשון כדאי לבדוק על שטח קטן של העור, במיוחד אם הוספתם שמן אתרי. מי שמחפש תוספת מרגיעה יכול גם להחליף חלק מהשמן בג’ל אלוורה, אבל אז הקרם מחזיק פחות זמן ועדיף לשמור אותו במקרר.

מתי ריח זיעה הוא סיבה ללכת לרופא?

רוב השינויים בריח קשורים למוצר, לתזונה, לבגדים או למזג האוויר. אבל כדאי לפנות לרופא אם הריח השתנה פתאום ובלי סיבה ברורה, אם אתם מזיעים הרבה יותר מבעבר או בזמן מנוחה, ואם ההזעה פוגעת בשגרה. הזעת יתר היא מצב רפואי שיש לו טיפולים, וזה כבר נושא לשיחה עם רופא עור ולא לבחירת דאודורנט.

שאלות נפוצות על דאודורנט ללא אלומיניום

סיכום

דאודורנט ללא אלומיניום מטפל בריח ולא עוצר זיעה, כי האלומיניום נמצא רק באנטיפרספירנט. המחקרים לא הוכיחו שאלומיניום באנטיפרספירנט גורם לסרטן שד: המחקר הגדול מ2002 לא מצא קשר, מחקר קטן מ2017 מצא קשר רק בשימוש תכוף מגיל צעיר עם טווח רחב מאוד, וסקירה מ2023 קבעה שהתוצאות לא עקביות. מדובר בבחירה סבירה ולא בהצלה מסכנה מוכחת. אבן קריסטל היא מלח אלומיניום, וסודה לשתייה היא הסיבה הנפוצה לגירוי בדאודורנט טבעי. בשבועיים הראשונים אחרי המעבר הריח מתחזק, ואז הגוף מתאזן.

מקורות

• Mirick DK, Davis S, Thomas DB. Antiperspirant use and the risk of breast cancer. J Natl Cancer Inst. 2002;94(20):1578-80.
• Linhart C, Talasz H, Morandi EM, et al. Use of Underarm Cosmetic Products in Relation to Risk of Breast Cancer: A Case-Control Study. EBioMedicine. 2017;21:79-85.
• Moussaron A, Alexandre J, Chenard MP, et al. Correlation between daily life aluminium exposure and breast cancer risk: A systematic review. J Trace Elem Med Biol. 2023;79:127247.
• Flarend R, Bin T, Elmore D, Hem SL. A preliminary study of the dermal absorption of aluminium from antiperspirants using aluminium-26. Food Chem Toxicol. 2001;39(2):163-8.
• Callewaert C, Hutapea P, Van de Wiele T, Boon N. Deodorants and antiperspirants affect the axillary bacterial community. Arch Dermatol Res. 2014;306(8):701-10.
• Lambers H, Piessens S, Bloem A, et al. Natural skin surface pH is on average below 5, which is beneficial for its resident flora. Int J Cosmet Sci. 2006;28(5):359-70.
• U.S. Code of Federal Regulations. 21 CFR 350.50: Labeling of antiperspirant drug products.
• National Cancer Institute. Antiperspirants/Deodorants and Breast Cancer.