מרווה: סגולות, תה מרווה, שימושים ולמי לא מומלץ

גילוי נאות: הכתבה כוללת קישור לרכישה בחנות שיש לנו איתה קשר עסקי. ייתכן שנקבל עמלה על רכישה, בלי עלות נוספת עבורכם.

מרווה היא מהצמחים הוותיקים במטבח ובארון התרופות הביתי של אגן הים התיכון, וגם בישראל היא גדלה בר ובגינות. רוב האנשים מכירים אותה כתבלין או כתה, אבל מאחורי העלה האפרפר הזה יש כימיה מעניינת, כמה מחקרים קליניים אמיתיים, וגם סיבה טובה לא להגזים. כאן תמצאו מה יש בעלים, איך מכינים את התה, מה באמת נבדק, ולמי כדאי לוותר.

מידע חשוב: המידע בכתבה זו הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי אישי. לפני שימוש קבוע בצמח, ובמיוחד בהריון, בהנקה, במצב רפואי קיים או עם תרופות קבועות, התייעצו עם רופא או רוקח.

מה זה מרווה?

מרווה (Salvia officinalis) היא שיח רב שנתי ממשפחת השפתניים, אותה משפחה של טימין, רוזמרין, זעתר ומליסה. העלים מוארכים, מכוסים פלומה דקה שנותנת להם גוון אפור ירקרק, והריח חזק ומריר מעט. השם הלטיני Salvia בא מהפועל salvare, להציל או לרפא, ומכאן גם המעמד שלה במסורת האירופית: “למה שימות אדם שבגינתו מרווה גדלה”, נהגו לומר בימי הביניים.

בישראל חשוב להבדיל בין שלוש “מרוות” שהשם שלהן מתערבב:

• מרווה רפואית (Salvia officinalis): זו של התה והתבלין, וזו שהכתבה עוסקת בה.
• מרווה משולשת (Salvia fruticosa): זו של ההרים בארץ, שנקראת בערבית מרמייה. במסורת המקומית היא זו שמוסיפים לתה, והיא קרובה מאוד לרפואית בטעם ובשימוש.
• מרווה מרושתת (Salvia sclarea, קלרי סייג’): צמח אחר לגמרי בשימוש, בעיקר בשמן אתרי לארומתרפיה. אם חיפשתם את השמן האתרי הזה, זה לא התה.

ויש גם “מרווה לבנה” לטיהור (white sage, Salvia apiana), צמח אמריקאי שמעשנים לטקסים. זה מנהג תרבותי, לא שימוש בריאותי, ולא נדון בו כאן.

מה יש בעלי המרווה?

העלים מכילים שמן אתרי של עד 2.5%, ובו הרכיבים שקובעים גם את הריח וגם את הזהירות: תויון (thujone), קמפור, 1,8 ציניאול וקמפן. לצידם יש חומצה רוזמרינית, פלבנואידים וטאנינים, שאחראים לטעם המריר ולתחושת הכיווץ בפה.

התויון הוא הרכיב שחשוב להכיר. במינונים גבוהים הוא פועל על מערכת העצבים, ולכן הרגולטורים באירופה הגבילו את משך השימוש בתכשירי מרווה. על זה בהמשך, בסעיף האזהרות. בכוס תה רגילה הכמות קטנה, והבעיה מתחילה בשימוש מרוכז וממושך.

מה מיוחס למרווה במסורת?

במסורת האירופית והמזרח תיכונית מרווה היא קודם כל צמח של הפה והגרון: גרגור של המרתח שלה לגרון כואב, לחניכיים ולפצעים בפה. אחריו באים הדימוי כצמח “מייבש” (להזעה, להפסקת הנקה) והאמונה שהיא מחדדת זיכרון. במטבח היא תבלין לבשר שמן, לחמאה ולתבשילי קטניות, כי המרירות שלה מאזנת שומן.

הסיבה שהסעיף הזה נפרד מסעיף המחקר: רוב מה שמיוחס לה לא נבדק בבני אדם, ומה שכן נבדק, נבדק במוצרים ספציפיים ולא בתה הביתי.

מה נבדק במחקרים?

שלושה תחומים נבדקו בניסויים מבוקרים, ובכולם מדובר בתמציות מתוקננות, לא בחליטה:

כאב גרון. ניסוי כפול סמיות על 286 חולים בדלקת גרון נגיפית חריפה השווה תרסיס פה עם תמצית מרווה לפלצבו. תרסיס בריכוז 15% הוריד את עוצמת הכאב באופן מובהק לעומת הפלצבו, עם הקלה שהורגשה כבר בשעתיים הראשונות, ותופעות הלוואי היו קלות (יובש או צריבה בלוע). זה המחקר שעומד מאחורי התרסיסים לגרון שנמכרים בבתי מרקחת באירופה.

גלי חום בגיל המעבר. ניסוי שוויצרי פתוח על 71 נשים נתן טבלית אחת ביום של עלי מרווה טריים במשך 8 שבועות. מספר גלי החום היומי ירד בהדרגה, ומדד העוצמה ירד ב 64% בסוף התקופה. חשוב: לא היתה קבוצת ביקורת. מטא אנליזה מ-2023 שאספה 4 ניסויים עם 310 נשים מצאה שכולם הצביעו באותו כיוון, אבל התוצאה המשוקללת לא היתה חד משמעית, ורווח הסמך של ההשפעה על תדירות גלי החום חצה את האפס. כלומר, יש אות, ואין עדיין הוכחה.

זיכרון וקשב. בניסוי כפול סמיות על 20 מתנדבים בריאים מעל גיל 65, מנה חד פעמית של 333 מ”ג תמצית מרווה שיפרה ביצועים במבחני זיכרון וקשב לעומת פלצבו, במשך אותו יום. ניסויים דומים נעשו גם בצעירים, חלקם עם מין קרוב (Salvia lavandulaefolia). אלה ניסויים קטנים וחד פעמיים, ואף אחד מהם לא בדק השפעה לאורך זמן.

מה שלא נמצא: אין ראיות קליניות שהיא “מנקה”, “מחזקת” או משפיעה על מחלה כלשהי, ואין בסיס לטענות על סוכר או כולסטרול מעבר למחקרי מעבדה.

איך מכינים תה מרווה?

תה מרווה מכינים מכפית אחת של עלים יבשים, או 3 עד 4 עלים טריים, לכוס מים רותחים. מכסים וחולטים 5 עד 10 דקות, מסננים ושותים. ככל שהחליטה ארוכה יותר הטעם מריר יותר, ולכן רבים מוסיפים נענע, לימון או מעט דבש.

כמה דברים שכדאי לדעת:

• במסורת המקומית מכינים אותה בדרך כלל עם תה שחור, עלה או שניים לכוס. זו הדרך העדינה.
• לגרגור מכינים חליטה חזקה יותר, 2 כפיות לכוס, מצננים לפושר ומגרגרים חצי דקה. לא בולעים.
• עלים טריים מריחים יותר ומרים פחות מיבשים. עלים יבשים נשמרים בכלי אטום, בחושך, עד שנה.
• כוס או שתיים ביום, לתקופה קצרה. על משך השימוש בסעיף הבא.

אזהרות: למי מרווה לא מתאימה?

היא בטוחה כתבלין ובכוס תה מדי פעם, אבל יש ארבע קבוצות שצריכות להיזהר, בעיקר מתמציות, משמן אתרי ומשימוש יומיומי ממושך:

1. שימוש ממושך. המונוגרף של הסוכנות האירופית לתרופות קובע לתה 1 עד 2 גרם עלים לכוס, מפנה לרופא אם התסמינים נמשכים יותר משבועיים, ולא ממליץ על שימוש פנימי מתחת לגיל 18. הסיבה היא התויון: החשיפה היומית בתכשיר צריכה להישאר מתחת ל 6 מ”ג, וכמות שמן אתרי השקולה ליותר מ 15 גרם עלים דווחה כגורמת לתחושת חום, לדופק מואץ, לסחרחורת ואף לפרכוסים.
2. הריון והנקה. בהריון לא משתמשים במרווה כצמח מרפא, בגלל התויון וההשפעה האפשרית על הרחם. בהנקה היא נחשבת במסורת למפחיתת חלב, וזו סיבה טובה להימנע ממנה כל עוד מניקים. כמות קטנה כתבלין בבישול אינה הבעיה.
3. אפילפסיה ומחלות עצביות. מי שנוטה לפרכוסים לא צריך מרווה רפואית בכלל, ובטח לא שמן אתרי.
4. תרופות. היא עלולה להשפיע על תרופות לסוכרת, על נוגדי קרישה ועל תרופות הרגעה. מי שנוטל תרופה קבועה מתייעץ קודם עם רוקח.

ועל השמן האתרי בנפרד: שמן אתרי של מרווה רפואית עשיר בתויון ואינו מיועד לבליעה, לילדים או לשימוש על העור בלי דילול. בארומתרפיה משתמשים בדרך כלל בקלרי סייג’ (המרושתת), שהיא עדינה בהרבה, וגם אותה מדללים, כמו שמסבירים בכתבה על שמן לבנדר.

איך בוחרים עלים איכותיים?

עלים טובים מריחים חזק גם כשהם יבשים. עלים שאיבדו את הריח איבדו גם את השמן האתרי, ואיתו את רוב מה שמעניין בהם. עדיפות לעלים שלמים על פני אבקה, לאריזה אטומה ולמקור שמציין את מין הצמח (officinalis או fruticosa). מי שמגדל בעצמו קוטף לפני הפריחה, בבוקר, ומייבש בצל.

הזהירות הכללית לבחירת צמחי מרפא, ממינון ועד תקנון, מרוכזת במדריך צמחי המרפא של האתר.

קישור שותפים.

שאלות נפוצות

סיכום

מרווה רפואית היא צמח ים תיכוני ותיק עם שמן אתרי עשיר, חומצה רוזמרינית וטאנינים. במסורת היא צמח הגרון, ההזעה והזיכרון, ובמחקר יש לה שלוש נקודות אחיזה: תרסיס מרווה שהקל כאב גרון בניסוי מבוקר, סימנים ראשוניים בגלי חום שעדיין לא הוכחו, וניסויים קטנים על זיכרון. כתה או כתבלין היא בטוחה לרוב האנשים, אבל התויון שבה מכתיב כלל פשוט: לא בהריון, לא בהנקה, לא למי שנוטה לפרכוסים, ולא כל יום לאורך שבועות. מי שרוצה ללוות שימוש בצמחים עם איש מקצוע ימצא נטורופתים באינדקס.

מקורות

• Hubbert M, Sievers H, Lehnfeld R, Kehrl W. Efficacy and tolerability of a spray with Salvia officinalis in the treatment of acute pharyngitis. Eur J Med Res. 2006;11(1):20-26.
• Bommer S, Klein P, Suter A. First time proof of sage’s tolerability and efficacy in menopausal women with hot flushes. Adv Ther. 2011;28(6):490-500.
• Moradi M, Ghavami V, Niazi A, et al. The Effect of Salvia Officinalis on Hot Flashes in Postmenopausal Women: A Systematic Review and Meta-Analysis. Int J Community Based Nurs Midwifery. 2023;11(3):169-178.
• Scholey AB, Tildesley NT, Ballard CG, et al. An extract of Salvia (sage) with anticholinesterase properties improves memory and attention in healthy older volunteers. Psychopharmacology (Berl). 2008;198(1):127-139.
• Pelkonen O, Abass K, Wiesner J. Thujone and thujone-containing herbal medicinal and botanical products: toxicological assessment. Regul Toxicol Pharmacol. 2013;65(1):100-107.
• European Medicines Agency. Salviae officinalis folium: herbal medicinal product monograph.
• Wikipedia: Salvia officinalis.